שמחת תורה במתחם נובה: בין ההקפות לזיכרון המשפחות

במוצאי שמחת תורה, 3 באוקטובר, התקיימו במתחם ההנצחה לנרצחי מסיבת נובה סמוך לקיבוץ רעים הקפות, תפילה וריקודים. עשרות ישראלים השתתפו בהתכנסות, ובהם גם בני משפחות שכולות. האירוע עורר עימותים עם משפחות שאיבדו את יקיריהן במתקפה, ובא לאחר שקק״ל הודיעה מראש כי בתקופת יום השנה האתר פתוח להתייחדות ולזיכרון בלבד ולא תאושר בו פעילות מאורגנת שאינה למטרות אלה.

במוקד הוויכוח עומדת שאלה רגישה: האם שירה, תפילה והקפות במקום שבו נרצחו מאות בני אדם יכולות להיות חלק ממעשה של הנצחה ותקומה, או שמא הן פוגעות באופיו של אתר זיכרון ובמשפחות המבקשות להתאבל בו בשקט. שני הצדדים מדברים בשם הזיכרון, אך חלוקים על הדרך הראויה לבטא אותו במקום עצמו.

מה התרחש סמוך לאנדרטאות

בסרטונים מן האתר נראו משתתפים רוקדים בהקפות עם ספרי תורה, במרחק של מטרים בודדים ממיצג ההנצחה של הכלניות. במהלך האירוע נרשמו עימותים בין משתתפים לבין בני משפחות של נרצחי נובה. לפי הדיווחים, ערן ליטמן, אביה של אוריה ליטמן ריקרדו ז״ל, הפך שולחן כיבוד במהלך אחד העימותים.

ליטמן אמר לרדיו 103FM כי להבנתו הוסכם שהחוגגים יישארו באזורי החניה המרוחקים יותר מאתר ההנצחה, אך לטענתו הדבר לא קרה. יורם יהודאי, אביו של רון יהודאי ז״ל, סיפר כי הגיע עם רעייתו לטפל באנדרטה של בנם ולהתכונן לטקס. לדבריו, הוא לא הגיע כדי להתעמת, אולם בהמשך שמע שירה וקריאות עידוד ומצא קבוצה גדולה רוקדת ליד אתר ההנצחה.

עבור משפחות אלה, ההבחנה בין תפילה אישית לבין התכנסות חגיגית אינה עניין טכני. האתר הוא גם מקום הפיגוע עצמו וגם מרחב שבו הוקמו אנדרטאות אישיות לצד תשתיות הנצחה. דסי אביעד, אמו של אביעד הלוי ז״ל, תיארה עמדה מורכבת: ביקורי הציבור מול תמונות ושלטי ההנצחה, אמרה, יכולים ״לחמם את הלב״, אך במקום הזה צריך לדבריה ללכת ״על קצות האצבעות״. היא ביקשה שהמבקרים ינועו בו ב״דממת קודש״ ולא יהפכו אותו למתחם קמפינג ולינה.

הודעת קק״ל והמאמץ למנוע פעילות מאורגנת

ב-29 בספטמבר הודיעה קק״ל כי מתחם הנובה יהיה בתקופת יום השנה פתוח ל״התייחדות ולזיכרון בלבד״. הארגון הבהיר כי בתיאום עם המשטרה וגורמי הביטחון וההצלה לא יינתן אישור לפעילויות מאורגנות שאינן לצורכי זיכרון והתייחדות.

בהודעה נאסר במפורש על הקמת אוהלים, לינת שטח, הצבת מערכות הגברה, הדלקת אש ומנגלים, וכן על כל פעילות שאינה מתיישבת עם אופיו של האתר. יו״ר קק״ל אייל אוסטרינסקי אמר כי הארגון מבקש לשמור על ״קדושת זכר הנרצחים״. במתחם המסיבה נרצחו ב-7 באוקטובר 378 אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, ו-44 בני אדם נחטפו ממנו לעזה.

עוד לפני החג פנו משפחות שכולות למשטרה ולכבאות בבקשה למנוע את האירוע. לפי דיווח ב״דבר״, קק״ל פנתה גם היא לצה״ל, למשטרה ולשירותי הכבאות בבקשה למנוע אותו, בשל התנגדות המשפחות. למרות ההודעות המקדימות, ההתכנסות התקיימה.

אתר הזיכרון בחורשת רעים משתרע על כ-70 דונם וכולל אלפי יצירות הנצחה. הוא הוסדר בתיאום עם נציגי המשפחות השכולות, ובו שביל נגיש, שילוט, חניה, שירותים, מים ופינות ישיבה. לצד התשתיות המוסדרות, נותרו בו אנדרטאות אישיות רבות שהקימו משפחות וחברים.

המארגנים: תפילה והקפות כביטוי להמשכיות

האירוע, שכונה ״שמחתורה ברעים״, תוכנן להתפרס בין 1 ל-3 באוקטובר ולכלול סיפורי הנצחה וגבורה, לימוד ושיח, ניגונים, תפילת הלל והקפות שניות. בין הגופים שזוהו כמארגנים נמנו פורום דין וצדק, פורום תקווה ו״שמות גבול״. לפי הדיווחים, פורום דין וצדק הוקם בידי בני משפחה של נרצחי נובה.

המארגנים מסרו כי הם מודעים למורכבות הרגשית ואינם מבקשים לפגוע במשפחות. ״אין לנו שום רצון או כוונה לפגוע חלילה ברגשותיהם״, אמרו. לדבריהם, האירוע נועד לתת ביטוי גם לקולם של משפחות שכולות, שורדי נובה ושורדי שבי, הרואים בתפילה ובהקפות מעשה של המשכיות ותקומה.

קובי סמרנו, אביו של יהונתן סמרנו ז״ל שנרצח בנובה וגופתו נחטפה לעזה, הוצג כאחד ממארגני ההתכנסות. הוא ניסח את כוונתה במילים: ״איפה שהמוזיקה נעצרה, אנחנו ממשיכים בשירה, בתפילה ובהקפות״. מבחינתו ומבחינת שותפים לאירוע, הבחירה בשמחת תורה אינה ניסיון להתעלם מן האסון, אלא ניסיון לבטא חיים ואמונה דווקא מולו.

ב-1 באוקטובר הודיעו המארגנים כי האירועים יתקיימו כמתוכנן, לאחר שלדבריהם הופצו ברשת שמועות כוזבות על ביטולם. הם קראו לכבד את הדרכים השונות שבהן כל משפחה בוחרת להנציח ולציין את החג.

אתר אחד, דרכי זיכרון שונות

המחלוקת אינה נוגעת לזכותן של המשפחות להתאבל או להנציח את יקיריהן. היא עוסקת בגבולות: האם תפילה וריקוד הם חלק לגיטימי מהנצחה במקום הפיגוע, היכן הם יכולים להתקיים, ועד כמה יש להתחשב במשפחות המבקשות לשמור על אופיו השקט של האתר.

הרקע הציבורי רחב יותר. בפברואר אישרה ועדת החינוך של הכנסת למזג הצעת חוק פרטית וממשלתית לזיכרון והנצחת אירועי 7 באוקטובר. ההצעה עסקה ביום זיכרון ממלכתי בכ״ד בתשרי, בטקס ממלכתי, בדיון מיוחד בכנסת ובהקמת רשות זיכרון בנגב המערבי. גם בדיון ההוא עלו מחלוקות על שם החוק ועל מועד ההנצחה.

הוויכוח ברעים מדגיש את הפער בין דרכי ההנצחה שמציעים הצדדים: משפחות המתנגדות לאירוע במתחם עצמו מבקשות מרחב של זיכרון שקט והתייחדות, ואילו מארגנים ומשפחות התומכות בו רואים בתפילה, בשירה ובהקפות ביטוי של אמונה, המשכיות ותקומה. קק״ל קבעה כי בתקופת יום השנה האתר מיועד לזיכרון ולהתייחדות בלבד.