גן התקווה בחארס: בין קבר יהושע למציאות של חיכוך
במערב השומרון, סמוך לאתרי מורשת יהודיים ולצירי תנועה רגישים, הקים תושב חארס שנפגע בעבר מירי מבנה אירוח ומפגשים בשם „גן התקווה”. הסיפור המקומי חושף מחלוקות עמוקות על ביטחון, זיכרון, קרקע וחיים משותפים.
עיקרי הדברים
- תושב חארס המכונה עיסא הקים בחצר ביתו את „גן התקווה”, מרחב למפגשים ולסדנאות.
- הגישה לקבר המיוחס ליהושע בן נון ולכלב בן יפונה מתקיימת במועדים מתואמים ובאבטחת כוחות הביטחון.
- הר עיבל ניצב במוקד מחלוקת על ארכאולוגיה, תשתיות, שימור וריבונות.
- פגיעות במסגד בכיפל חארס ודיווחים על נזק לעצי זית מוסיפים למתח במרחב הכפרי.
בין אריאל לרבבה, במערב השומרון, נמצאים הכפרים חארס וכיפל חארס. זהו מרחב שבו אתר קבורה המיוחס במסורת ליהושע בן נון, כבישים, שטחים חקלאיים ואתר ארכאולוגי נפגשים עם מציאות ביטחונית רגישה. בתוך התמונה הזאת ניצב גם סיפורו של עיסא, תושב חארס, שהקים בחצר ביתו מבנה בשם „גן התקווה” ומקיים בו מפגשים וסדנאות לאנשים המבקשים שיח ותקווה.
על פי העדות שפורסמה ב-ynet, עיסא נפגע בעבר מקליע שנורה בידי חיילים ונשאר משותק בפלג גופו התחתון. נסיבות הפגיעה לא פורטו בפרסום. למרות מצבו, הוא בחר להקים בחצרו מרחב אירוח. לדבריו, „המציאות מידרדרת, אבל התקווה נותרת”. הבחירה בשם אינה מבטלת את המחלוקות שמקיפות את המקום, אך היא מציעה נקודת מבט אזרחית בתוך אזור שרווי בחשד, כאב ומאבקי זהות.
קבר יהושע והגישה המוגבלת למתחם
בכיפל חארס מצוי מתחם קברים שהמסורת היהודית מייחסת ליהושע בן נון ולכלב בן יפונה. עבור רבים מדובר באתר בעל משמעות היסטורית ורוחנית, המקשר בין ספר יהושע לבין נופי השומרון בני זמננו. אולם הביקור בו אינו דומה לכניסה חופשית לאתר מורשת: הכניסות מתקיימות במועדים מסוימים, בתיאום ובליווי כוחות ביטחון.
כך, ב-7 בינואר 2020 אבטחו צה״ל, מג״ב, המשטרה והמינהל האזרחי כניסה של כ-800 מתפללים למתחם. בהודעת צה״ל נמסר אז כי כניסות כאלה מתבצעות אחת לכמה חודשים, במתכונת מרוכזת ומתואמת, כדי לאפשר תפילה בתנאי אבטחה.
הדיון על הגישה אינו רק דתי. בדצמבר 2025 אמר נציג פיקוד המרכז בדיון בכנסת כי צו איסור הכניסה לשטחי A, שנחתם בראשית שנות ה-2000 על רקע האינתיפאדה, חל מבחינת תחולתו על כל ישראלי, יהודי או ערבי. הדברים מדגישים שההגבלות נובעות מהסדרי ביטחון ומחלוקת טריטוריאלית רחבה יותר, גם כאשר בפועל הן מורגשות במיוחד בידי מי שמבקשים להגיע לאתרי תפילה ומורשת.
הר עיבל: אתר עתיקות בלב מחלוקת עכשווית
לא רחוק משם נמצא הר עיבל, שבו זיהה הארכאולוג אדם זרטל מבנה שכינה „מזבח יהושע”. משרד החינוך מציג את פרשנותו של זרטל כאחת התפיסות המרכזיות בדיון על ראשית ישראל בארץ. בעיני ישראלים רבים, הזיהוי מעניק למקום משמעות תנ״כית יוצאת דופן ומחזק את הדרישה לשמור עליו ולאפשר גישה אליו.
עם זאת, הזיהוי אינו מוסכם על כלל החוקרים. פרשנות שפורסמה ב-וואלה הציגה את המחלוקת האקדמית סביבו, וכן טענה כי פגיעה בחומת האתר במהלך סלילת דרך נבעה מטעות של קבלן ולא בהכרח מהרס מכוון. ההבדלים בפרשנות הארכאולוגית אינם עניין מקצועי בלבד: הם משליכים על השיח הציבורי סביב שימור, פיתוח, שליטה במרחב והנוכחות של שני העמים באזור.
יחידת קמ״ט ארכאולוגיה של המינהל האזרחי מונה את הר עיבל בין האתרים שבהם היא מטפלת. תפקידה כולל טיפול בעבירות עתיקות, מתן אישורים לעבודות תשתית באתרים ארכאולוגיים ותיאום בנושאים אלה גם בשטחי A ו-B. בדיון בוועדת החינוך של הכנסת בנובמבר 2024 הועלו טענות על פגיעה בחומת האתר; נציג רשות העתיקות אמר אז כי קיימות סמכויות אכיפה, אך התקצוב להן אינו קבוע.
חשש, פגיעות וחיי הכפר
המתח באזור אינו נשאר בגבולות הוויכוח על אתרים ומפות. בנובמבר 2025 דווח כי מסגד בכיפל חארס הוצת, רוססו בו כתובות ונשרפו ספרי קוראן. לפי דיווח N12, המשטרה פתחה בחקירה שבה היה מעורב גם שב״כ. אירוע כזה מעמיק את תחושת הפגיעוּת בקרב תושבי הכפרים ומחריף את הקושי לקיים שיח שאינו נכנע לחשדנות.
ברמה הרחבה יותר, סוכנות AP דיווחה בפברואר 2026, על בסיס נתוני צה״ל, כי בשנת 2025 נרשמו 867 תקיפות של מתנחלים נגד פלסטינים וכוחות ביטחון — עלייה של 27% לעומת השנה שקדמה לה. מספר האירועים החמורים, ובהם ירי, הצתה ועבירות אלימות אחרות, עלה מ-54 בשנת 2023 ל-83 בשנת 2024 ול-128 בשנת 2025. צה״ל מסר באותו דיווח כי הוא מגנה בחריפות פגיעה במוסדות דת.
גם החקלאות הפכה לזירת מחלוקת. ארגון מחקר הקרקעות הפלסטיני LRC דיווח במאי 2025 על עקירה או הרס של 280 עצי זית בשטחי חארס וכיפל חארס, ועל פגיעה ב-21 משפחות המונות יחד 121 בני אדם. מדובר בנתונים של הגוף הפלסטיני, אשר ייחס את האירוע לצבא. עצי הזית, שהם מקור פרנסה וסמל של שורשיות מקומית, מקבלים באזור זה משמעות שחורגת בהרבה מן השדה עצמו.
תקווה שאינה מתעלמת מן המציאות
„גן התקווה” אינו פתרון לסוגיות המדיניות והביטחוניות של השומרון. הוא גם אינו יכול להשיב את תחושת הביטחון למי שחוששים מפגיעה, או להכריע בשאלות המורשת, הריבונות והגישה לאתרים הקדושים. אך קיומו מציב במרכז שאלה אחרת: האם בתוך מאבק קשה אפשר עדיין לראות את האדם שמולך, גם כאשר המחלוקות נותרות בעינן.
במרחב שבו כל דרך חדשה, עץ שנעקר, אתר עתיקות או תפילה מתואמת עשויים להפוך מיד לסמל לאומי, יש חשיבות להבחנה בין עובדות, מסורות, עמדות פוליטיות ועדויות אישיות. ההבחנה הזאת אינה מחלישה את הזיקה היהודית לארץ ולאתריה, ואינה מבטלת את חוויית החיים של התושבים הפלסטינים. להפך: היא מאפשרת דיון ישר יותר, שמכיר במורכבות בלי לוותר על הצורך בביטחון, בכבוד ובאחריות אנושית.
כשהמורשת מחייבת לראות גם את האדם
הקשר בין הארץ, הזיכרון והזהות היהודית נוכח מאוד בסיפורם של קבר יהושע והר עיבל. ספר יהושע עצמו מציב את הר עיבל ואת הר גריזים כמקום של ברית ציבורית, שבו נקראו דברי התורה לפני העם כולו: „וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן” (יהושע ח, לג). הברית אינה מתוארת כאחיזה כוחנית בקרקע בלבד, אלא כהתחייבות לחיים של משפט, אחריות ומעשה.
אותו פרק בתורה שנקשר להר עיבל כולל גם אזהרה חדה: „אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ” (דברים כז, יז). חז״ל הרחיבו את משמעותה של הסגת גבול מעבר לגדר או לחלקת שדה. במסכת מכות נאמר שהמכשיל אדם בעצה שאינה הוגנת עובר על איסור זה, מפני שהוא דוחק את זולתו ממקומו הראוי ומזיק לו בדרך נסתרת (מכות כד ע״א). זו תזכורת לכך שגבול אינו רק קו במפה; הוא גם גבול מוסרי של יושר, של אי-ניצול ושל אחריות למעשינו.
מן הצד האחר, התורה אינה מבקשת מאדם למחוק את זיקתו לביתו, לעמו או למורשתו. אברהם אבינו מתפלל על אנשי סדום, אף שאינם בני ביתו, ושואל: „הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?” (בראשית יח, כה). השאלה הזאת מלמדת שהזיקה העמוקה לארץ ולזהות אינה פוטרת מן הדרישה לצדק. להפך, היא מחייבת אותה.
חז״ל קבעו: „חביב אדם שנברא בצלם” (משנה אבות ג, יד). אין זו אמירה תמימה שמתעלמת מפחד, מאלימות או ממחלוקות קשות. זו תביעה לשמור על נקודת המוצא: כל אדם הוא בעל צלם אלוקים, גם כאשר הוא חי מעברו האחר של סכסוך. „גן התקווה” מזכיר שאפשר להחזיק באמונה, בזיכרון ובקשר למקום — ובו בזמן לבקש שפה שאינה מוותרת על כבוד האדם ועל התקווה לשלום.
מקורות
- בביקור במקום שאסור ליהודים מצאנו את "גן התקווה" הפלסטיני – ynet
- נערכה כניסת מתפללים למתחם הקבר של יהושע בן נון וכלב בן יפונה – אתר צה"ל
- ארכאולוגיה — יחידת קמ"ט ארכאולוגיה – המינהל האזרחי, gov.il
- נציג צה"ל מאשר בוועדת המשנה לענייני איו"ש: יש תקופות שממשלת ישראל מעודדת כניסת ערבים ישראלים לשטחי A – הכנסת
- מתנחלים הציתו מסגד בשומרון — וריססו גרפיטי נגד מפקד פיקוד מרכז – N12
- Israeli settlers torch and deface a West Bank mosque during Ramadan – Associated Press
- The Occupation Army Uprooting and Destroying 280 Old Olive Trees in Haris village, Kafal Haris / North Salfit – Land Research Center
- על מזבח הסכסוך – וואלה
תגובות
מה דעתכם? היו הראשונים להגיבעדיין אף אחד לא הגיב על הכתבה הזו. נשמח לשמוע מה אתם חושבים.כתיבת תגובה