בנט מחריף את הקו: נתניהו לא יכול להישאר בממשלה

חמישה עשר ימים לפני פתיחת הקלפיות, יו״ר מפלגת ביחד נפתלי בנט ביקש היום (שני) לסגור את המחלוקת שנוצרה סביב דבריו על אפשרות שנתניהו יכהן בממשלה עתידית. בריאיון בוועידת "האנשים של המדינה – בוחרים להשפיע" של ynet ו"ידיעות אחרונות", הוא אמר כי בנימין נתניהו אינו יכול להישאר בממשלת ישראל וייחס לו אחריות לאירועי 7 באוקטובר. במקביל, בנט החריף את מתקפותיו על יו״ר ש״ס אריה דרעי ועל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.

ההבהרה אחרי הסערה

הדברים באו יממה לאחר שבנט אמר כי לא תהיה לו בעיה שנתניהו יכהן כשר בממשלה בראשותו, אם יקבל את עקרונות היסוד שלה. האמירה עוררה ביקורת מצד גורמים בגוש המתנגד להמשך כהונת נתניהו, ובהם גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן ויאיר גולן.

היום בנט נקט נוסח חד בהרבה. הוא הצהיר: "נתניהו לא יכול להיות דקה נוספת בממשלת ישראל", ואמר כי מטרתו היא להחליף את ראש הממשלה. גם שותפו לרשימת ביחד, יאיר לפיד, הבהיר כי הרשימה לא תשב עם נתניהו "בשום קונסטלציה". לפיד תיאר את אמירתו הקודמת של בנט כניסיון לומר דבר אירוני במסגרת שיחה ארוכה.

בנט התייחס גם לחשש מעריקות אפשריות אחרי הבחירות. הוא הפנה את תשומת הלב דווקא למתרחש בליכוד, לאחר הפרסום על צוות שהוקם במפלגה כדי לאתר מועמדים לעריקה בגוש היריב. לדבריו, נתניהו צריך להיות מודאג ממה שקורה במפלגתו שלו.

באשר לשאלת הקמת הממשלה, בנט דחה את הטענה שמפלגתו תישען על מפלגות ערביות. "אנחנו הולכים להקים ממשלה ציונית", אמר. מדובר בניסיון למקם את ביחד במרכז המפה הפוליטית, בשלב שבו המחנה המתנגד לנתניהו עדיין מתמודד עם תחרות פנימית על הנהגה ועל סדרי עדיפויות.

הגיוס והתקצוב במרכז העימות

חלק מרכזי בדברי בנט הוקדש לסוגיית שירות החרדים ולהשתלבותם בשוק העבודה. הוא תקף את דרעי על רקע מדיניות התקצוב ועל התנגדות ש״ס לשינויים מרחיקי לכת במערך הגיוס. בנט אמר שרשימתו תפעל להעביר הטבות ומשאבים למשרתים, במקום למי שאינם משרתים.

את טענתו בדבר "מיליון וחצי" חרדים שאינם עובדים ואינם משרתים הציג בנט כאמירת קמפיין, אך המספר עצמו משלב קטגוריות שונות ולא הוצג לצדו מקור סטטיסטי המגדיר אותו. עם זאת, נתונים שנמסרו לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת מלמדים כי שאלת היישום של חובת הגיוס עומדת בעינה: באפריל 2025 נמסר לוועדה כי מתוך 18,915 צווי גיוס שנשלחו למלש״בים חרדים, התגייסו בפועל 232 בלבד, מהם 57 לתפקידי לחימה.

בינואר השנה נמסר באותה ועדה כי מספר המשתמטים הכולל עומד על כ־30 אלף. נציג צה״ל הדגיש אז שלגבי כמחצית מהם אין ודאות באשר לשיוכם, ולכן אין להסיק מן הנתון לבדו כמה מהם חרדים.

הוויכוח אינו רק עקרוני או מפלגתי. בנק ישראל העריך כי תוספת של 20 אלף חיילי חובה חרדים, בתנאים שיחסכו ימי מילואים, עשויה להפחית לאורך זמן את העלות השנתית למשק בלפחות 9 מיליארד שקלים. אם השירות ילווה גם בעלייה ניכרת בתעסוקת גברים חרדים, ההערכה מגיעה לתועלת שנתית של עד 14 מיליארד שקלים.

נתונים אלה אינם מכריעים את הוויכוח הציבורי על הדרך, הקצב והמסגרת הראויה לשילוב. הם כן ממחישים מדוע הסוגיה הפכה לציר משמעותי במערכת הבחירות: היא נוגעת לביטחון, לנטל המילואים, למבנה התקציב וליכולת של משפחות לפרנס את ביתן.

מתקפה על בן גביר ועל יועצי נתניהו

בנט הפנה ביקורת חריפה גם כלפי בן גביר. הוא כינה אותו "שר הפרוטקשן" וטען כי בתקופת כהונתו חלה החמרה בפשיעה ובסחיטת דמי החסות. בנט טען גם להכפלה במספר הנרצחים ובהיקף הפרוטקשן, אך לא הוצגו בדבריו נתונים ממשלתיים עדכניים המבססים את המספרים הספציפיים הללו.

לצד זאת, הוא תקף את בן גביר על דרך התנהלותו ועל מה שתיאר כחוסר תוצאות במאבק בפשיעה. שאלת הביטחון האישי, ובפרט ההתמודדות עם ארגוני פשיעה וגביית דמי חסות, הפכה בחודשים האחרונים לנושא מרכזי בשיח הציבורי גם מעבר למחלוקת בין המחנות הפוליטיים.

בנט עסק גם בפרשת קטארגייט וביועצו של נתניהו, יונתן אוריך. הוא טען שאוריך היה מעורב בקשר עם קטאר בזמן המלחמה, וייחס לנתניהו אחריות להמשך עבודתם של יועצים שנקשרו בפרשה. אלה טענות פוליטיות שהועלו בידי בנט בעקבות פרסום שעליו הסתמך בדבריו; הוא קרא גם להגדיר את קטאר כאויב ולהרחיקה מן המערכות הישראליות ומעזה.

המאבק על הובלת המחנה

הופעתו של בנט אינה נפרדת מהתחרות על הובלת המחנה המבקש להחליף את נתניהו. בסקר חדשות 12 שפורסם בספטמבר קיבלה רשימת ביחד 13 מנדטים, לעומת 23 מנדטים לרשימת ישר! בראשות גדי איזנקוט. בסקר נוסף, 59% ממשיבי גוש האופוזיציה ראו באיזנקוט את מוביל הגוש בפועל, לעומת 19% שציינו את בנט.

הסקרים אינם תוצאות בחירות, אך הם מסבירים את הניסיון של בנט לחדד מסר: אין שיתוף פעולה עם נתניהו, יש דרישה לשינוי במדיניות הגיוס, ויש ביקורת על תפקוד הממשלה בתחומי הביטחון והביטחון האישי. הבחירות יכריעו לא רק את יחסי הכוחות בין הגושים, אלא גם מי יוכל לתרגם את הסיסמאות ואת ההתחייבויות למסגרת שלטונית מעשית.