ליברמן נגד איזנקוט: "חותר לממשלה עם נתניהו"

אביגדור ליברמן החריף ביום שישי את העימות הפוליטי עם גדי איזנקוט, יו״ר מפלגת ישר!, וטען כי יריבו למחנה מתכנן, לדבריו, להקים לאחר הבחירות ממשלה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו״ר ש״ס אריה דרעי ויו״ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף. ליברמן תקף את קמפיין "המפלגה הגדולה" שמנהל איזנקוט, וטען שהוא נועד לחזק את ישר! על חשבון מפלגות אחרות במחנה המתנגד לנתניהו.

הדברים נאמרו 11 ימים לפני הבחירות לכנסת ה־26, שיתקיימו ב־27 באוקטובר. ביום שישי חל גם המועד האחרון לדיווח לוועדת הבחירות המרכזית על התקשרויות והסכמי עודפים — שלב שמחדד את המאבק על כוחן היחסי של המפלגות ועל יכולתן לבנות רוב לאחר ספירת הקולות.

ההאשמה: קמפיין פנימי במקום מאבק על הגוש היריב

ליברמן הציג את קמפיין איזנקוט כמהלך שפונה פנימה, אל מצביעי המפלגות האחרות במחנה, ולא אל מצביעי מפלגות הקואליציה. לדבריו, המהלך סותר את ההבנות שהושגו בפגישת ראשי הגוש ב־26 בספטמבר ופוגע ביכולת להגדיל את כוחו הכולל של המחנה.

בפוסט שפרסם ברשת X הוא כתב: "המסקנה שלי מההתנהלות של איזנקוט היא שהוא חותר להקמת ממשלה עם נתניהו, גולדקנופף ודרעי". לפי טענתו, איזנקוט מבקש להיות גדול מן הליכוד כדי להגיע לעמדת כוח במשא ומתן על הקמת הממשלה.

ליברמן הוסיף כי האפשרות לממשלת מיעוט נשארת, לשיטתו, על השולחן כאמצעי לחץ על נתניהו, במטרה להשיג רוטציה שבה איזנקוט יכהן ראשון. מדובר בהערכה פוליטית של ליברמן; לא פורסמה ראיה להסכם או למגעים בין איזנקוט לבין נתניהו, דרעי וגולדקנופף.

את טענתו ביסס ליברמן על דברים שיוחסו לשר מיקי זוהר על אפשרות לשיתוף פעולה עם איזנקוט, על פרסומים בדבר יוזמת אחדות, ועל מה שהגדיר כתדרוכים מהבית הלבן. פרסום ב־ynet מ־12 באוקטובר דיווח כי הנשיא יצחק הרצוג העלה בפני גורמים אפשרות לממשלת אחדות של נתניהו ואיזנקוט. בית הנשיא הכחיש את הדיווח בתוקף.

הוויכוח הישן על "המפלגה הגדולה"

המתקפה הנוכחית אינה עומדת בפני עצמה. מאז אוגוסט מתנהל ויכוח בין ליברמן לאיזנקוט על השאלה מי צריך להוביל את המחנה לאחר הבחירות. איזנקוט תומך בעיקרון שלפיו ראש המפלגה הגדולה ביותר בגוש יהיה המועמד המוסכם לראשות הממשלה — כלל שלדבריו היה נכון גם כאשר מפלגתו לא הובילה בסקרים.

ליברמן התנגד לכך כבר בשלבים מוקדמים של הקמפיין. לשיטתו, התחייבות מוקדמת של ראשי מפלגות אחרים לתמוך במפלגה הגדולה תגרום לבוחרים לראות בבחירות תחרות פנימית, ולא מאבק בין הגושים. הוא הזהיר כי הדבר עלול להרחיק קולות מן המחנה, אל גוש נתניהו או אל הימנעות מהצבעה.

העימות התחדד על רקע סקר קנטר שפורסם ב־15 באוקטובר עבור "היום". לפי הסקר, ישר! בראשות איזנקוט קיבלה 24 מנדטים, עלייה של שני מנדטים לעומת הסקר הקודם. גוש השינוי קיבל בו 52 מנדטים וגוש הימין 50. הליכוד קיבל 21 מנדטים, עוצמה יהודית תשעה והציונות הדתית שישה.

לפי אותם נתונים, מפלגת "ביחד" של נפתלי בנט ויאיר לפיד קיבלה 12 מנדטים, ואילו יועז הנדל וירון זליכה קיבלו ארבעה מנדטים כל אחד. מפלגתו של עופר וינטר נותרה מתחת לאחוז החסימה. זהו סקר אחד, אך הוא מסביר את עוצמת המחלוקת: על פי התמונה שהציג, לאחד משני המחנות אין רוב של 61 בלי זיקה כלשהי למפלגות הערביות.

קווים אדומים על ממשלת מיעוט ועל המפלגות הערביות

מאחורי העימות על זהות המפלגה הגדולה עומדת מחלוקת עמוקה יותר: אילו הסדרים אפשריים ביום שאחרי הבחירות. ליברמן שב והבהיר כי ישראל ביתנו לא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו ולא תתמוך בממשלת מיעוט, גם לא כממשלה זמנית. הוא פסל קואליציה שתלויה ברע״ם או ברשימה המשותפת, בתמיכה ישירה או עקיפה.

בהצהרה קודמת הוא גם שלל שותפות עם ש״ס ויהדות התורה, ואמר: "לא רע״ם, לא הרשימה המשותפת, לא ש״ס ולא יהדות התורה". הוא הותיר פתח לשיתוף פעולה עם הליכוד רק אם נתניהו לא יעמוד בראשו.

ליברמן תקף גם את מתווה הגיוס המיוחס לאיזנקוט. לטענתו, המתווה מאפשר דחיית שירות לכ־4,500 לומדי תורה בשנה ומציע הקמת מינהלת שתקבע מי ייכלל במסלול. מבחינתו, משמעות הדבר היא שהפטור לא יבוטל. ישראל ביתנו מציגה את התנגדותה לפטור מגיוס כעמדה עקבית, וליברמן הזכיר כי מפלגתו סירבה להצטרף לקואליציה כבר ב־2019 על רקע חוק הגיוס.

איזנקוט מציג קו שונה. בריאיון לערוץ 7 ב־11 באוקטובר הוא אמר כי הוא מבקש "קואליציה רחבה עם ממשלה שתביא להסכמה לאומית רחבה". הוא הבהיר שאינו רואה בממשלה צרה, המבוססת על היעדרות חברי כנסת מהצבעות, פתרון רצוי. עם זאת, הוא לא התחייב מראש לשלול כל הישענות חיצונית על מפלגה ערבית.

איזנקוט הציב ארבעה תנאים לממשלה בראשותו: הכרה בישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית ושוויונית; קבלת ערכי מגילת העצמאות; שירות צבאי, לאומי או אזרחי לכלל האזרחים; ופירוק כוחו הצבאי והשלטוני של חמאס.

מה עשוי להכריע את המאבק

הוויכוח בין ליברמן לאיזנקוט עוסק אפוא לא רק בשאלת המנדטים, אלא בגבולות המו״מ העתידי. האם מפלגות המחנה יתחייבו מראש לרוב ציוני בלבד? האם תישקל ממשלת מיעוט? והאם גודל המפלגה יהיה הגורם המכריע בהמלצה לנשיא?

סקר קנטר המחיש גם את עומק חוסר האמון הציבורי בהצהרות הקמפיין: 71% ממצביעי הקואליציה ו־56% ממצביעי האופוזיציה אמרו שאינם מאמינים להבטחות של ראשי מפלגות שלא להסתמך על תמיכת מפלגות ערביות או על תמיכה חיצונית. הנתון הזה מעצים את הלחץ על ראשי המפלגות להבהיר לציבור את הקווים האדומים שלהם לפני ההצבעה.

ליברמן קורא לארבע מפלגות המחנה להשיג רוב מוצק שימנע, לשיטתו, תלות בממשלת מיעוט או במגעים עם נתניהו. איזנקוט, מן העבר האחר, מבקש לבסס קואליציה ציונית רחבה ולהעמיד את המפלגה הגדולה במחנה בעמדת הובלה. ככל שמתקרב 27 באוקטובר, הפער בין שתי הגישות נעשה לאחת הסוגיות המרכזיות במערכת הבחירות.