13 באוקטובר 2026 · 2 בחשוון 5787

ליברמן: לקדם מימון מדינתי לחינוך ממלכתי בלבד

יו״ר ישראל ביתנו הצהיר בוועידת ynet כי יפעל בחקיקה להפסקת המימון לרשתות החרדיות החינוך העצמאי ובני יוסף. המהלך יחייב שינוי בחוק הקיים, המעגן להן מסלול תקצוב ייעודי.

הכתבה נכתבה בסיוע בינה מלאכותית על בסיס מקורות פומביים, ונבדקה ואושרה בידי עורך האתר.
אביגדור ליברמן נואם מדוכן הכנסת
Knesset member, Avigdor Lieberman · צילום: Itzhak Harari / Wikimedia Commons, CC BY-SA 4.0

עיקרי הדברים

  • אביגדור ליברמן הודיע כי ישראל ביתנו תקדם חוק למימון חינוך ממלכתי בלבד.
  • החינוך העצמאי ובני יוסף מתוקצבים כיום במסגרת חוקית ייעודית, ולכן נדרש שינוי חקיקה.
  • בחינוך החרדי למדו בתשפ״ה כ-420 אלף תלמידים, שהם 21% מכלל תלמידי ישראל.
  • הנתונים מצביעים על צמיחה מהירה בחינוך החרדי, אך אינם מוכיחים את התחזיות הפוליטיות שהציג ליברמן.

יו״ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הודיע ביום שלישי בוועידת ״האנשים של המדינה״ של ynet ו״ידיעות אחרונות״ כי מפלגתו תפעל לחוקק חוק שיגביל את מימון המדינה לחינוך ממלכתי בלבד. משמעות המהלך, אם יקודם ויעבור בכנסת, תהיה פגיעה ישירה במעמדן ובתקצובן של שתי רשתות החינוך החרדיות הגדולות: החינוך העצמאי ורשת בני יוסף, שנודעה בעבר כמעיין החינוך התורני.

ליברמן קרא לפרק את שתי הרשתות והצהיר כי בנושא זה מפלגתו לא תוותר. הוא ניסח את העיקרון שבכוונתו לקדם במילים: ״מממנים רק חינוך ממלכתי״. לדבריו, משפחות שיבחרו במסגרת פרטית יצטרכו לממן אותה בעצמן.

ההצהרה נאמרה שבועיים לפני הבחירות, על רקע ויכוח ציבורי מתמשך סביב גידולו של הציבור החרדי, לימודי הליבה, השירות הצבאי והיקף התמיכה הממשלתית במוסדות החינוך החרדיים. אולם אין מדובר בהחלטת ממשלה או בהליך חקיקה שכבר החל, אלא בהתחייבות בחירות לשינוי מבני רחב במערכת החינוך.

שינוי חוקי ולא החלטה תקציבית נקודתית

הצעתו של ליברמן אינה מסתכמת בהתניית תקציב בתוכנית לימודים מסוימת. היא נוגעת לעצם ההכרה במסלולי חינוך שאינם ממלכתיים ולמנגנון המימון שלהם. סעיף 3א לחוק יסודות התקציב קובע שהחינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני יתוקצבו בתקציב משרד החינוך למטרות חינוך, על פי אמות מידה שוות וקריטריונים אחידים ושוויוניים לכלל ילדי ישראל.

מכאן שהפסקת המימון שעליה דיבר ליברמן תחייב תיקון חקיקה. לא יהיה די בהחלטה מינהלית של משרד החינוך או בשינוי סדרי העדיפויות בתקציב השנתי.

מוסדות היסוד של שתי הרשתות מוגדרים בדרך כלל מוסדות מוכרים שאינם רשמיים. תלמודי התורה המזוהים עמן פועלים במסלול של מוסדות פטור. אלו מסלולים נפרדים מן החינוך הממלכתי, עם רמות שונות של פיקוח המדינה. ההבחנה המשפטית הזאת חשובה: הוויכוח אינו עוסק רק בשאלת תכני הלימוד, אלא גם בזכותן של קהילות להחזיק במוסדות חינוך בעלי צביון תורני עצמאי במסגרת המוכרת בדין.

בדוח ביקורת היסטורי, מבקר המדינה הצביע על חולשות בפיקוח ובשקיפות בתקצוב הרשתות ועל היעדר בסיס נתונים מלא במשרד החינוך לבחינת התקצוב בפועל. הממצאים עסקו בשנים שנבדקו בדוח, ואינם קובעים כי כל הליקויים שנמצאו אז נמשכים בהכרח כיום.

הרשתות במרכז החינוך החרדי

החינוך החרדי הוא חלק גדול ומתרחב ממערכת החינוך בישראל. בשנת הלימודים תשפ״ה, 2024–2025, למדו בו כ-420 אלף תלמידים — 27% מתלמידי החינוך העברי ו-21% מכלל התלמידים בישראל, לפי נתוני שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

היקפו בולט במיוחד בגילים הצעירים. תלמידי החינוך החרדי היו 31% מתלמידי כיתות א׳ בחינוך העברי, 29% מתלמידי היסודי, 25% מתלמידי חטיבות הביניים ו-24% מתלמידי החטיבות העליונות. בין 2014 ל-2024 גדל החינוך החרדי בקצב שנתי ממוצע של 3.7%, לעומת 2.1% בחינוך העברי הממלכתי והממלכתי-דתי. בתשפ״ה לבדה נרשם גידול של 4.5% בחינוך החרדי, לעומת 1% בשני הזרמים האחרים.

בתוך החינוך היסודי החרדי, 71% מהתלמידים למדו במוסדות מוכרים שאינם רשמיים, 21% במוסדות פטור ורק 7% בחינוך הממלכתי-חרדי. החינוך העצמאי לבדו כלל 41.5% מתלמידי היסודי החרדים, ורשת בני יוסף כללה 20% נוספים. לכן, ביטול התמיכה בשתי הרשתות אינו שינוי שולי: הוא נוגע לרוב משמעותי מתלמידי היסודי החרדים ולמשפחות רבות הבוחרות בחינוך תורני.

לפי דיווח שפורסם ב-ynet על בסיס נתוני משרד החינוך, המגמה הנוכחית עשויה להביא לכך שבתוך ארבע שנים מספר תלמידי כיתה א׳ בחינוך החרדי יהיה גבוה ממספרם בחינוך הממלכתי-העברי. הנתון מסביר את מרכזיותו של הוויכוח, אך אינו מכתיב לבדו מדיניות ואינו מבטל את הצורך לדון במשמעות החינוכית, החברתית והמשפטית של כל שינוי.

ליבה, בגרויות והוויכוח על העתיד

ליברמן קשר את הצעתו בתחזית דמוגרפית ופוליטית חריפה. הוא טען כי בשנת 2030 יהיו חרדים או ערבים 52%–53% מתלמידי כיתות א׳, והוסיף תחזית שלפיה בשנת 2048 יכהן בישראל ראש ממשלה חרדי. אלו הערכות פוליטיות שלו, ולא נתון רשמי או תחזית ממשלתית שהוצגה באירוע.

הנתונים הקיימים אכן מלמדים על פערים ניכרים בתחומי הבגרות. בשנת הלימודים תשפ״ג, 2022–2023, נבחנו בבחינות הבגרות 49% מתלמידי י״ב בפיקוח חרדי, לעומת 95% בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. שיעור הזכאות לתעודת בגרות היה 16% בפיקוח החרדי, לעומת 86% בשני הזרמים האחרים.

פערים אלה עומדים בלב הדיון על הכשרה לתעסוקה ועל אחריות המדינה כלפי כלל תלמידיה. אך הם אינם מספקים תשובה פשוטה לשאלה אם הפתרון הוא שלילת מימון כוללת ממוסדות תורניים, שינוי תנאי הפיקוח, חיזוק מסלולים מותאמים או דרך אחרת. הצעה המכוונת לסגירת מסלול תקצוב שלם מחייבת גם התייחסות להורים, לתלמידים, למוסדות הקיימים ולזכות הקהילתית לעצב חינוך על פי אמונתם.

תקציבים והזירה הפוליטית

הדיון מתקיים גם על רקע תקציבים שכבר אושרו השנה. באפריל 2026 הודיעה ועדת הכספים כי אישרה מחדש פנייה תקציבית הנוגעת למוסדות החינוך החרדיים, לאחר החלטת בג״ץ. ההעברה הייתה חלק מיתרות מפנייה שאושרה בדצמבר 2025, בהיקף כולל של כ-2.66 מיליארד שקלים.

בין הסעיפים שנכללו באותה פנייה היו כ-35 מיליון שקלים לשירותי ניקיון, תחזוקה ומינהלה ברשתות מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי, ועוד כ-4 מיליון שקלים למוסדות העל-יסודיים של מעיין החינוך התורני. המספרים מדגישים כי מימוש תוכנית ליברמן ידרוש לא רק שינוי עקרוני בחוק, אלא גם בנייה מחדש של מערכי תקצוב ותפעול קיימים.

ההצהרה משתלבת בקמפיין של ישראל ביתנו לקראת הבחירות. בסקר חדשות 12 שפורסם יום קודם לכן קיבלה המפלגה תשעה מנדטים. אולם שאלת החינוך החרדי רחבה מן המאבק בין מפלגות: היא נוגעת למעמד ההורים, לאופייה של זהות יהודית בחינוך הציבורי, ולאחריות המדינה שלא להפוך תלמידים לכלי משחק במחלוקת פוליטית.

חינוך אינו רק סעיף תקציבי

הוויכוח על מימון החינוך נוגע קודם כול בשאלה מהו חינוך. התורה מטילה על ההורים אחריות יסודית להעביר לילדיהם אמונה, זיכרון וזהות: ״וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ״ (דברים ו, ז). הפסוק אינו מתאר שירות טכני בלבד, אלא מסירה מתמשכת של תורה מדור לדור. ילד אינו רק נתון במערכת; הוא בן לבית, לקהילה ולמסורת.

חז״ל הרחיבו את האחריות הזאת גם למרחב הציבורי. בגמרא נאמר: ״זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל״ (בבא בתרא כא ע״א). הגמרא מספרת על תיקון של בתי ספר לילדים בכל עיר ועיר. מכאן עולה שהחברה אינה רשאית להתעלם מחינוך הדור הצעיר, ושמוסדות ציבוריים נדרשים לסייע לכך שלכל ילד תהיה דרך ללמוד.

אחריות ציבורית וכבוד למשפחה

שני היסודות אינם סותרים: אחריות ציבורית לחינוך, לצד הכרה בחובתם ובזכותם של הורים לחנך את ילדיהם על פי אמונתם. ספר משלי מנסח זאת כך: ״חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ״ (משלי כב, ו). אין זו הנחיה לבטל את מקומו של הציבור, אלא תזכורת לכך שחינוך אמיתי חייב להכיר בנפשו של הילד, בביתו ובדרך החיים שהוא גדל בה.

מחלוקת ציבורית יכולה להיות עניינית ונדרשת, גם על תוכני לימוד, על שקיפות ועל חלוקת משאבים. אך לשון של פירוק ושלילת קיום ממסגרות שלמות עלולה להחמיץ את העיקר: חינוך אינו מנוף להכנעת ציבור אחד בידי ציבור אחר. הוא שליחות של בניין אדם, משפחה ועם. השאלה הראויה היא כיצד מחזקים אחריות, ידיעה ויכולת, בלי לנתק ילדים ממורשת התורה שהוריהם מבקשים להנחיל להם.

מקורות

  1. ליברמן: לפרק את החינוך החרדי העצמאי. נשבור את הכלים על מימון חינוך ממלכתי בלבד – ynet
  2. שנתון החברה החרדית בישראל 2025 – חינוך – המכון הישראלי לדמוקרטיה
  3. תקצוב מוסדות החינוך של מרכז החינוך העצמאי – מבקר המדינה
  4. ועדת הכספים אישרה פנייה תקציבית הנוגעת למוסדות החינוך החרדיים – הכנסת
  5. סקר המנדטים של חדשות 12: וינטר רחוק מאחוז החסימה, ש"ס מתחזקת אחרי תקופה ארוכה – N12
אביגדור ליברמןישראל ביתנוהחינוך החרדיהחינוך העצמאיבני יוסףבחירות 2026מימון חינוך
ראיתם כתבה מעניינת באתר אחר? שלחו לנו קישור, ונכתוב מה אומרת עליה היהדות.שלחו כתבה ←

תגובות

מה דעתכם? היו הראשונים להגיבעדיין אף אחד לא הגיב על הכתבה הזו. נשמח לשמוע מה אתם חושבים.כתיבת תגובה
התגובות מתפרסמות אחרי אישור.

עוד בפוליטיקה