דניאל שרעבי: המאבק הנפשי שנמשך אחרי חילוץ הנובה

שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר, דניאל שרעבי מתאר את הקרב שנמשך גם אחרי שיצא בחיים ממסיבת הנובה. שרעבי, ששירת כחובש קרבי בגבעתי, הגיע למסיבה עם אחיו נריה ועם חברו יוסף חיים אוחנה. באותו בוקר הוא טיפל בפצועים תחת אש, נלחם לצד אחיו ונפצע מרסיסים. כיום, לצד לימודים ופעילות למען נפגעי טראומה, הוא מתמודד עם התקפי חרדה, קשיי שינה וזיכרונות שאינם מרפים.

האחים שרעבי זכו בהכרה ציבורית על פעולתם, ובהמשך אף נבחרו להשיא משואה ביום העצמאות כנציגי גבורת המחלצים. אך ההכרה במעשיהם לא סיימה את תהליך השיקום.

מאחורי הטנק הפגוע

בבוקר הטבח הסתתרו דניאל ונריה שרעבי מאחורי טנק פגוע, לצד שוטרים, קצינים ומבלים נוספים. לפי תיעוד של כאן, הם ניהלו משם קרב מול מחבלים. בהמשך הצטרפו כוחות שהגיעו למקום למבצע חילוץ שנמשך שעות, ובמהלכו פונו צעירים וצעירות רבים מהאזור.

הכשרתו הצבאית של שרעבי כחובש שימשה אותו באותן שעות בטיפול בפצועים. בריאיון קודם סיפר כי טיפל ביותר מ-20 פצועים. הוא עצמו נפגע מרסיסים בחזה, בכתף ובזרוע הימנית.

באותו יום נפרדה החבורה גם מיוסף חיים אוחנה. לאחר פיצוץ, האחים ניסו לאתר אותו. בהמשך התברר שאוחנה נחטף לעזה. שרעבי הקדיש חלק ניכר מן התקופה שלאחר מכן למאבק להשבת חברו, ולדבריו העשייה המתמשכת דחתה את ההתמודדות שלו עם מה שעבר בעצמו.

אוחנה שוחרר ב-13 באוקטובר לאחר 738 ימים בשבי. שובו היה גם נקודת מפנה עבור שרעבי: לדבריו, לאחר שהמאבק להשבת חברו הסתיים, עלו מחדש זיכרונות מאותו בוקר.

כשההישרדות מפנה מקום לזיכרון

שרעבי מספר כי כל עוד נאבק למען חברו, לא הרשה לעצמו לעצור. לאחר שובו של אוחנה, וכשהחל לנסות לבנות שגרה וללמוד באוניברסיטה, התגברו הזיכרונות. הוא מתאר לילות של ערנות, מראות של דם, אש וירי ותחושה שהגוף מחזיר אותו אל אותו בוקר גם כאשר סביבו החיים נמשכים.

התקף החרדה הראשון שלו הגיע, לדבריו, כמה ימים לאחר הטבח. שרעבי פנה לטיפול נפשי, שכלל גם EMDR. הוא מספר שהטיפול סייע לו לעבד אירועים מסוימים ולדבר עליהם בלי להישאב מחדש אל הרגעים הקשים, אף שההתמודדות לא נעלמה.

נריה, אחיו הצעיר, היה לצדו במסיבה ובקרב. עבור דניאל, העובדה שהגיעו יחד למקום הוסיפה לשיקום האישי גם דאגה מתמשכת לאחיו.

בית לשורדים, ולא רק סיפור אישי

בנובמבר 2023 הקימו האחים את עמותת "לניצולים ולפצועים", המסייעת לשורדי נובה במענים רגשיים, טיפוליים, תעסוקתיים וחברתיים. במסגרת הפעילות הוקם גם "בית הנובה" בכפר סירקין, מרחב הכולל טיפול, יצירה, לימודים ותעסוקה.

העשייה למען אחרים היא חלק מרכזי בדרך שבה שרעבי מבקש להתקדם. מבחינתו, היא אינה מחליפה טיפול אישי, אלא מעניקה משמעות ומסגרת בתוך ההתמודדות. הוא מדגיש כי פגיעה נפשית אינה תמיד נראית לעין, וגם מי שחוזרים לתפקד, לעבוד או ללמוד עשויים לשאת מצוקה יומיומית.

הנתונים הארציים ממחישים את היקף האתגר. לפי נתוני הביטוח הלאומי שפורסמו ב-4 באוקטובר 2026, מאז 7 באוקטובר נוספו 87,286 נפגעי פעולות איבה המטופלים במוסד. 43,004 נפגעים הגישו בקשות לקביעת נכות, ול-40,407 מהם כבר נקבעה נכות. הביטוח הלאומי דיווח על 34,955 הכרות בנכות על בסיס נפשי, לצד 3,208 הכרות על בסיס פיזי ו-2,379 הכרות על בסיס משולב של פגיעה פיזית ונפשית.

בין זכאות לחוויית השיקום

שרעבי מותח ביקורת על ההתנהלות מול הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי. לדבריו, בדיקות חוזרות והצורך לשוב ולתאר את הפגיעה עלולים לעורר מחדש חרדה ולעכב את תהליך השיקום. בריאיון קודם אמר: "במקום להתעסק בלהשתקם, אתה עסוק בלהוכיח שאתה פצוע מספיק כדי לקבל עזרה".

שרעבי סיפר כי הוכרה לו נכות זמנית עד 2027 וכי זומן לוועדה נוספת. במישור הרשמי, הביטוח הלאומי מציין כי נפגעי איבה המבקשים תגמול נכות מוזמנים לוועדה רפואית לקביעת דרגת הנכות. המוסד מאפשר גם בקשה לדיון מחודש במקרה של החמרה, לאחר שישה חודשים מהחלטת הוועדה.

הביטוח הלאומי מציג סל שיקום הכולל טיפולים נפשיים, רפואה משלימה, הכשרה מקצועית וסיוע בחזרה לעבודה. רפורמת "נפש אחת" חלה על נפגעי איבה בעלי 20% נכות ומעלה, המקבלים תגמול חודשי בגין פוסט-טראומה, פגיעה נפשית או פגיעת ראש. עד 4 באוקטובר 2026 דיווח המוסד על יותר מ-750 מיליון שקלים שהוציא על שיקום, ובהם לימודים, נסיעות, שכר דירה ושירותי תמיכה והנגשה.

עבור שרעבי, המסלולים והזכאויות אינם מבטלים את הקושי שחווים נפגעים מול ההליך עצמו. סיפורו מדגיש כי פעולות החילוץ של 7 באוקטובר היו רק תחילתה של דרך ארוכה — דרך של טיפול, הכרה וניסיון לבנות שגרה מחדש.