הירוקים באנגליה וויילס: ציונות תטופל כצורה של גזענות

ועידת מפלגת הירוקים של אנגליה וויילס, שהתכנסה ביום ראשון בברייטון, אישרה מדיניות שלפיה ציונות, לפי ההגדרה שאומצה בהצעה, תטופל "כמו כל צורה אחרת של גזענות". ההצעה עברה ברוב של 1,022 תומכים מול 813 מתנגדים. היא עוררה ביקורת חריפה מצד ארגונים יהודיים בבריטניה, הסתייגות של רוב חברי הפרלמנט של המפלגה ותגובה מצד ישראל. לפי דיווחים בבריטניה, שר החוץ גדעון סער החליט למנוע את כניסתו לישראל של מנהיג המפלגה, זאק פולנסקי.

ההחלטה התקבלה במפלגת אופוזיציה המחזיקה בחמישה מושבים בבית הנבחרים. לכן אין היא משנה כשלעצמה את מדיניות החוץ של ממשלת בריטניה. עם זאת, מדובר במהלך פוליטי בעל משקל ציבורי: הוא מציב במוקד את השאלה כיצד מפלגה בריטית מגדירה את הזכות היהודית להגדרה עצמית, ואת מקומם של יהודים המזדהים כציונים בתוך שורותיה.

מה בדיוק אושר בברייטון

נוסח המדיניות שאומץ קובע כי ציונות, המוגדרת בו כתנועה למדינה יהודית, תטופל "כמו כל צורה אחרת של גזענות". ההצעה מתארת את הציונות כאידאולוגיה ש"מעניקה עדיפות לקבוצה אתנית אחת על בסיס הכפפתן של אחרות" — וזהו הנימוק שהיא מציגה להגדרתה כגזענות.

במקביל, ההחלטה מדגישה כי היא מכוונת ל"אידאולוגיה ולפרקטיקה הפוליטית" של הציונות, ולא לרקע הדתי או האתני של אנשים המזהים עצמם כציונים. היא מוסיפה שלא כל יהודי הוא ציוני ולא כל ציוני הוא יהודי. תומכי המהלך טוענים אפוא כי מדובר בביקורת על תפיסה מדינית ועל דפוסי עקירה ודיכוי של פלסטינים, ולא בעמדה נגד יהודים כקבוצה.

אלא שהמדיניות כוללת גם יעד מדיני ברור: החלפת ישראל במדינה פלסטינית דמוקרטית אחת בכל פלסטין ההיסטורית, שבה זכויות שוות לכל. בהודעת המפלגה לאחר ההצבעה כונתה הציונות "מיזם פוליטי אתנו-לאומי", והמפלגה שבה ואישרה את תמיכתה ב"שחרור פלסטין", בזכות השיבה, בתנועת BDS ובאמברגו נשק מלא על ישראל.

מדובר במדיניות מפלגתית מחייבת ולא רק בהצהרה סמלית של הוועידה. יישומה הופקד בידי קבוצת העבודה למדיניות נגד גזענות של המפלגה, בהתאם לנוהג הרגיל שלה. היקף היישום המעשי עדיין עשוי להיות תלוי בהנחיות שתפרסם הקבוצה בהמשך.

מחלוקת בתוך המפלגה

המהלך קודם בידי Greens for Palestine, שקראה לתומכים להצטרף למפלגה כדי לקדם את ההצעה. אולם גם בקרב הירוקים עצמם לא הייתה הסכמה רחבה. ארבעה מחמשת חברי הפרלמנט של המפלגה התנגדו להצעה. אדריאן רמזי ואלי צ'אונס אמרו לאחר ההצבעה כי הם "עצובים מאוד" מן התוצאה, ואילו סיאן ברי וקרלה דנייר התחייבו לתמוך בחברים יהודים שירגישו כי המדיניות מופנית נגדם.

לאחר מכן פרסמו חמשת חברי הפרלמנט, פולנסקי ושני סגניו הודעה משותפת. הם קבעו כי המפלגה לא תסבול אפליה או הטרדה מכל סוג, והדגישו כי "אין סתירה בין תמיכה בזכויות הפלסטינים לתמיכה בזכויות היהודים".

צירי הוועידה דחו גם תיקון שנועד להבטיח כי ההחלטה לא תשמש להפעלת לחץ, לאיסור או לנקיטת הליכים משמעתיים נגד חברים בשל זיקתם למוסדות קהילתיים יהודיים. התיקון נדחה ברוב של 1,026 מול 684. הדחייה הגבירה את החשש בקרב מתנגדי המהלך כי המדיניות עלולה להשפיע בעתיד על חברים בעלי קשר לבתי כנסת או לארגונים ציוניים.

גם Jewish Greens, קבוצת היהודים בתוך המפלגה, לא אימצה עמדה משותפת. בסקר פנימי של 108 משיבים, שפורסם לפני הוועידה, 81% לא הזדהו כציונים ו-19% הזדהו כך. לנוכח הפערים, הקבוצה החליטה שלא לנקוט עמדה קולקטיבית סופית ביחס להצעה.

הקהילות היהודיות: ביקורת גם מצד מבקרי מדיניות ישראל

התגובה של ארגונים יהודיים בבריטניה הייתה חריפה. התנועה ליהדות מתקדמת קבעה כי "ההצעה אנטישמית בניסוחה ובכוונתה". לטענתה, הצגת ההגדרה העצמית היהודית כגזענות פוגעת בזכות בסיסית של יהודים, ועלולה להציב תנאי להשתתפות שווה שלהם במפלגה.

ביקורת דומה השמיע ארגון Yachad, התומך בביקורת על הכיבוש ובצעדים בריטיים נגד ההתנחלויות. הארגון הדגיש כי אין מדובר רק בוויכוח על ממשלה מסוימת בישראל או על מדיניותה. לשיטתו, הגדרת השאיפה היהודית להגדרה עצמית כגזענות מתייגת את השאיפות הלאומיות היהודיות כאנטי-מוסריות מעצם טבען.

המחלוקת מקבלת משנה תוקף על רקע נתוני המכון למחקר מדיניות יהודית בבריטניה, במחקר מיולי 2024. במחקר, שהתבסס על יותר מ-4,500 יהודים בריטים בוגרים, 65% הזדהו כציונים ו-10% כאנטי-ציונים. הנתונים אינם מעידים על עמדה אחידה בקהילה היהודית, אך הם מסבירים מדוע ארגונים יהודיים רואים בהחלטה עניין הנוגע לחלק ניכר ממנה.

חברים במפלגה כבר מתייעצים עם עורכי דין בנוגע לאפשרות של אתגור המדיניות מכוח חוק השוויון הבריטי משנת 2010. עורך הדין אדם וגנר KC העריך כי קיים "סיכון ממשי" להפרת החוק, משום שאמונה ציונית במובן הרחב של תמיכה במדינת לאום יהודית עשויה להיחשב אמונה מוגנת. בשלב זה מדובר בהערכה משפטית ובבדיקה, ולא בהכרעה שיפוטית.

תגובת ישראל והמשמעות המדינית

משרד החוץ הישראלי תיאר, לפי דיווחים בריטיים, את ההחלטה כטקסט אנטישמי לפי הגדרת הברית הבין-לאומית לזיכרון השואה, IHRA, בטענה שהיא שוללת מהעם היהודי את הזכות להגדרה עצמית. באותו הקשר דווח כי סער החליט, בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים, למנוע את כניסתו של פולנסקי לישראל.

ממשלת בריטניה לא פרסמה תגובה רשמית להחלטת הירוקים. המדיניות הרשמית בלונדון נותרה נפרדת מעמדת המפלגה: בריטניה נקטה בספטמבר צעדים נגד יבוא מוצרים מהתנחלויות בלתי חוקיות ונגד שירותים המסייעים להרחבתן, אך הבהירה כי הסחר עם ישראל ימשיך להיות נתמך. היא לא אימצה את מדיניות המדינה האחת ולא הגדירה ציונות כגזענות.

מכאן שההשפעה המיידית על יחסי ישראל–בריטניה היא בעיקר תדמיתית ופוליטית, ולא שינוי דיפלומטי מחייב. ההחלטה מחריפה את המחלוקת סביב ישראל בשיח הציבורי הבריטי ומעמיקה את המתח בין ישראל לבין חלקים בזירה הפוליטית והאקטיביסטית במדינה. השפעה מעשית רחבה יותר עשויה להיווצר אם הירוקים יתרגמו את ההחלטה להנחיות פעולה מפורטות, או אם כוחם האלקטורלי יגדל מעבר לחמשת מושביהם הנוכחיים בבית הנבחרים.